מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך

פתגם עוצמתי המתאר את מה שבכוחה של אבוקת אור קטנה לעשות במציאות של חושך

גם נר קטן בחדר חשוך, מפיג את הפחד. קרן אור ראשונה של יום, ממסמסת את החושך הכי עמוק. וגם אור הבוקר מעלים כאב שערב קודם גרם לייאוש וחוסר תקוה. האור מסנוור אותנו ואנו שואלים את עצמנו על מה היה כל הרעש?

גם כשמונחה מגיע אלי עם המון כאב, או בלבול, ואפילו חוסר רצון לחיות, ולאחר שאני מכילה את הכאב, אני מתחילה לשים את הדברים בפרופורציה הנכונה, ובתהליך הזה אני הרבה פעמים צוחקת ומסבירה מה מצחיק אותי. למשל כשמישהו מתאר את אימו הגנרלית שהוציאה תחת ידה כמה מפקדים, אני מתחילה לצחוק ואומרת וואו צבא אמיתי. איך היא עשתה את זה? הייתי צריכה לבוא ללמוד אצלה.. או משהו מרכך אחר. מיד אני רואה איך המונחה מתחיל לראות שנפרץ חור קטן במעטה החושך שעוטף את חייו.

אפילו עצם הצחוק משחרר את העננה הכבדה שבחדר. (צחוק עם סיבה מוצדקת)

אני בטוחה שחיים עם קלילות וצחוק הם חיים ששווה לחיותם בעוד חיים תובעניים ורציניים עלולים להיות חיים מכבידים.

אני זוכרת בעת אסון התאומים באמריקה, אחותי שגרה בניו יורק תארה לי איך ממרחק של קילומטרים משם, התעופפו פיסות האפר של ערמות הניירת החשובה בעולם. ניירת שביום יום גבתה ככ הרבה מחירים של מערכות יחסים, שעות שינה ולחץ. אנשים מיהרו להגיע למשרד לסיים את הכנת החוזה.. תיקים בעלי חסיון וערך הסטורי בקומת ה-FBI שנשמרו בקפידה שלא יראו לעין אדם, הכל הלך לטמיון ברגע. ברגעים של לחץ אני אוהבת לשים את הדברים בפרופורציה הנכונה.

עצם היכולת לעצור לרגע בשעת לחץ ולשים דברים בפרופורציה הנכונה זו יכולת חשובה שכל אחד צריך לאמץ על מנת לאפשר לעצמו להירגע מול מרוץ החיים שאנו חיים בו..

גם רגע כזה הוא רגע של אור שלפעמים יכול להקל על מעטה החושך הסוגר על חיינו התובעניים. 

בהחלפת הזיכרונות שאני עושה בקליניקה שלי, אני משתמשת בכמה כלים פשוטים שפיתחתי ובעזרתם ובעזרת הזיכרונות החדשים האנרגיה בגוף משתנה. גם פה תקף הפתגם הזה ומספיק לעשות מספר החלפות כדי שנוכל לחוות את עברנו כנעים וכתומך.

חבל לעבור חיים שלמים עם כובד של זיכרונות מעיקים כשניתן להמיר את האנרגיה לאנרגיה חיובית בקלות ובמהירות.